החלטה בתיק ה"פ 1762-05-12

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני על פיו ייאסר על המשיבים לבצע בחלקת מקרקעין מצויה בישוב מג'דל שמס, גבולותיה כמפורט בבקשה (להלן: "המקרקעין"), כל פעולה אשר יש בה להפריע למבקש לממש את זכותו כבעלים  או מחזיק במקרקעין. כן נתבקש לצוות על סילוק ידם של המשיבים מן המקרקעין ולאסור עליהם להיכנס למקרקעין ללא הסכמת המבקש.

2.         בתאריך 1.5.12  ניתן צו ארעי על פיו נאסר על המשיבים לבצע פעולות כלשהן במקרקעין. בדיון שהתקיים בפני הוסכם כי הצו הארעי שניתן כנגד המשיבים 1,2 יהפוך לצו זמני ויעמוד בתוקפו ולפיכך ההכרעה נדרשת רק ביחס למשיב 3 (להלן: "המשיב").

3.         על פי הנטען בבקשה, המבקש קנה ב- 10/11 את המקרקעין מעו"ד יחיא ג'והרי (להלן: "עו"ד יחיא"), אשר רכש אותם מראמז אבו סאלח (להלן: "ראמז" או "המשיב 1"). המבקש טען כי לאחרונה החל משיב 1 לפלוש למקרקעין באמצעות משיבים 2,3 ולפיכך, על מנת לשמור על המצב הקיים ומניעת נזק או שינוי במקרקעין נדרש מתן הצו הזמני. המבקש צרף לבקשתו את הסכמי המכר הנטענים בינו לבין עו"ד יחיא ובין עו"ד יחיא לראמז.

4.         המשיב התנגד לבקשה וטען כי הסעד הנתבע בתביעה הינו בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי (אם כי הודיע כי לעניין הצו הזמני, הינו מסכים  שלבית משפט זה סמכות עניינית).

            לגופם של דברים, טען המשיב כי אף הוא רכש את המקרקעין ביום 25.11.11 בהתאם להסכם מכר שערך עם ראמז. המשיב טען כי רכישת המקרקעין על ידו נעשתה בתום לב ובתמורה לאחר שבירר ובדק את זכויות ראמז במקרקעין. לטענת המשיב ממועד חתימת ההסכם הוא מחזיק במקרקעין, מטפח אותם מעבד את העצים הנטועים עליהם וזאת זמן רב בטרם הוגשה הבקשה ובעוד המבקש לא עשה כל מעשה שיעיד על זכותו הנטענת במקרקעין. המשיב טען כי אופן עריכת ההסכמים שצרף המבקש לבקשתו, תכנם ומועדם, מעלים תהיות לגבי אמיתותם. לטענת המשיב, שימור המצב הקיים הוא כזה שעל פיו ימשיך לעבד את המקרקעין כפי שנהג מאז 15.11.11  ואילו הותרת הצו על כנו תגרום לו נזק בלתי הפיך.

            עוד הפנה המשיב לחוסר תום ליבו של המבקש אשר ידע על ההסכם שנערך בין המשיב לראמז ולמרות זאת, לא הציג בבקשתו את התמונה במלואה.

דיון :

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לבקשה ולתגובה, שוכנעתי כי יש להורות על ביטול הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד כנגד המשיב 3.

            בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני, אם שוכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה וכי הסעד הזמני נחוץ לשימור מצב קיים עד להכרעה בתביעה העיקרית. בנוסף, על בית המשפט לשקול שיקולי מאזן נוחות ושיקולי יושר, דהיינו האם הבקשה הוגשה בתום לב, ללא שיהוי והאם הסעד נחוץ וראוי בנסיבות. עיקר מטרתו של הצו הזמני כאמור, למנוע את שינוי המצב הקיים, באופן שעלול לרוקן ממשמעות את מתן הסעד הסופי.

6.         לעניין סיכויים לכאורה, לקיומה של עילת תביעה הרי שבהתאם להלכה, בשלב זה בית המשפט איננו נדרש לקביעת עמדה נחרצת לעניין סיכויי התביעה העיקרית. די בכך שייקבע כי אין המדובר בתביעת סרק וכי התביעה מעלה שאלה רצינית הראויה לדיון (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. אמר ואח' פ"ד נ"ו 529).

            בהתאם לאמור, הרי למרות טענות המשיב לעניין תמיהות הנוגעות למועד הסמוך בו נערכו שני ההסכמים אותם הציג המבקש, השינוי בצורת החתימות  ויתר ההשגות שהעלה המשיב ביחס לאמיתות ההסכמים, הרי שבשלב זה די בכך שלכאורה הציג המבקש בסיס לכאורי לטענתו כי רכש את המקרקעין במועד הקודם לרכישתם על ידי המשיב. מאחר שמדובר במקרקעין לא מוסדרים ,ככל שתוכח אמיתות ההסכמים, הציג המבקש זכות לכאורית,אם כי יכול ותידחה,ככל שהמשיב יצליח המשיב להוכיח כי התקשר בעסקה ותפס חזקה באותם מקרקעין בתום לב ובתמורה. שאלות אלו מצריכות  בירור עובדתי ובחינת ראיות ולצורך שלב זה, די,כאמור בהצגת העילה הלכאורית כאמור.

7.         יחד עם זאת, מבחינת שיקולי יושר ומאזן נוחות שוכנעתי כי אין להיעתר לבקשה:

            מחקירת המבקש התברר כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן המבקש הודה שראה את המשיבים 1,2 במקרקעין כבר לפני חצי שנה (עמ' 4 שורה 23 לפרוטוקול) ואילו את המשיב  צירף כמשיב כיוון שראה את ההסכם ורצה למנוע את שימושו של המשיב במקרקעין. אלא שאת ההסכם שערך ראמז עם המשיב לכאורה, ראה המבקש, לדבריו, כבר בדצמבר 2011. כלומר, הבקשה הוגשה כחצי שנה!!! לאחר שהמבקש ידע על הצורך הקיים, לטענתו,למתן הצו הזמני. במשך כל החודשים שחלפו לא עתר המבקש למתן הסעד אשר לטענתו, עתה, הינו כה חיוני עד שיש לתיתו בטרם הוכרעה התביעה. מובן כי בנסיבות אלו לא רק שהמדובר בשיהוי ניכר, אלא גם הוטל ספק בחיוניות הסעד הזמני, שהרי המבקש עצמו לא ראה אותו כדחוף במשך חצי שנה.

            גם בטענת המשיב לעניין חוסר תום הלב באופן בו הוגשה הבקשה, מצאתי ממש. המבקש לא הזכיר בבקשתו את העובדה כי המשיב אף הוא טוען כי רכש את המקרקעין. מקריאת הבקשה עולה הרושם כי המדובר בפולש למקרקעי המבקש ללא כל תיאור של המחלוקת שקמה בין הצדדים לעניין העסקאות הנוגדות שנערכו ביחס לאותם מקרקעין.

            בעניין זה ראה רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (5) 165, שם נקבע בעמ' 166:

            " מי שפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצד שלו, מה יש לגלות לבית המשפט".

8.         גם לעניין מאזן הנוחות והשאלה האם הצו יישמר מצב קיים, שוכנעתי כי ידו של המשיב על העליונה. מעדויות הצדדים התברר כי המדובר בחלקה הנטועה עצים ונזקקת לעיבוד חקלאי שוטף. המבקש הודה כי התחיל לעבד את המקרקעין רק בתחילת אפריל ולא טען בתצהירו כאילו מייד עם רכישת המקרקעין תפס בהם חזקה והתחיל לעבדם. לעומת האמור, בתצהירו של המבקש, הרי שהמשיב הצהיר מפורשות וטענתו לא נסתרה בחקירתו, כי מאז שרכש את המקרקעין ביום 25.11.11 ,תפס חזקה על המקרקעין החל לעבדם, לרבות עבודות תחזוקה, השקיה, גיזום וכיוב', ואף התקין נקודת מים לצורך השקייתם.

            מכאן, שהמצב הקיים הראשוני הינו זה,על פיו, לא המבקש עיבד את המקרקעין תחילה, אלא המשיב.

            טענתו של המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך, אם לא יינתן הצו הועלתה באופן סתמי בעוד שברי כי המדובר בנזקים כספיים בלבד.ככל שיתברר בסופו של דבר כי הזכות להחזיק במקרקעין הייתה של המבקש, הרי שיוכל לתבוע את ההפסדים הכספיים שנגרמו לו מכך שלא יכל לעבד את החלקה. מאחר שהמשיב התחיל בפועל לעבד את החלקה, כבר מס' חודשים קודם למבקש ואף מספר חודשים לפני שהוגשה הבקשה (למרות שהמבקש ידע על הצורך בה), הרי שמאזן הנוחות נוטה לאפשר למשיב להמשיך בעיבוד המקרקעין.